אור ברסלב
רש"י על דניאל פרק ח › פסוק טז

רש"י על דניאל· רש״י

פרק ח · פסוק טז

פסוק טו

בֵּין אוּלָי. בְּתוֹךְ הַנָּהָר:

וַיִּקְרָא. הָאָדָם:

וַיֹּאמַר. לַמַּלְאָךְ אַתָּה גַבְרִיאֵל:

הָבֵן לְהַלָּז אֶת הַמַּרְאֶה. פָּרֵשׁ לָזֶה אֶת הֶחָזוֹן׃

לְהַלָּז. לְשׁוֹן חֲשִׁיבוּת, כְּמוֹ שֶׁקְּרָאוֹ חֲמוּדוֹת (דניאל ט:כג). כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר ׳הַלָּז׳ בַּעַל צוּרָה הוּא, וּמִכָּאן לָמְדוּ בָּאַגָּדָה: יִצְחָק נִדְמָה לְאָבִיו בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת, שֶׁנִּקְרָא ״הָאִישׁ הַלָּז״ בְּפָרָשַׁת ׳וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק׳ (בראשית כז:א). ״וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר״ (בראשית לט:ו) זֶהוּ הַנּוֹי, הַמָּנוּי בַּחֲמִשָּׁה דְבָרִים שֶׁהָאָב זוֹכֶה לִבְנוֹ (עדויות ב:ט):

תוכן העניינים

רש"י על דניאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה