רש"י על דניאל· רש״י
פרק ח · פסוק ט
וּמִן הָאַחַת מֵהֶם. וּמֵאַחַת מֵאֵלּוּ הַמַּלְכֻיּוֹת:
יָצָא קֶרֶן אַחַת. מַלְכוּת טִיטוּס יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ:
מִצְּעִירָה. מַלְכוּת מוּצְעֶרֶת וְנִבְזֵית, כְּמוֹ שֶׁקָּרְאוּ לְמַעְלָה קֶרֶן אַחַת מִצְּעִירָה. וְהוּא עַל עִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״בָּזוּי אַתָּה מְאֹד״ (עובדיה א:ב):
וַתִּגְדַּל יֶתֶר. וַתִּגְדַּל מְאֹד:
אֶל הַנֶּגֶב. הוּא מִצְרַיִם שֶׁהִיא בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
וְאֶל הַצֶּבִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרֵאת אֶרֶץ צְבִי, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר ״נַחֲלַת צְבִי צִבְאוֹת גּוֹיִם״ (ירמיהו ג:יט):