רש"י על דניאל· רש״י
פרק א · פסוק כא
וַיְהִי דָנִיֵּאל. בִּגְדֻלָּה בְּבָבֶל עַד שְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ. לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר הֲתָךְ זֶה דָנִיֵּאל (מגילה טו.), וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ הֲתָךְ שֶׁחֲתָכוּהוּ מִגְּדֻלָּתוֹ, צְרִיכִין אָנוּ לוֹמַר שֶׁזֶּהוּ כּוֹרֶשׁ הָרִאשׁוֹן שֶׁלִּפְנֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. וּלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שֶׁכָּל דִּבְרֵי מַלְכוּת נֶחְתָּכִין עַל פִּיו, נֹאמַר כּוֹרֶשׁ זֶה הוּא דָּרְיָוֶשׁ הַשֵּׁנִי אַחַר אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּבִימֵי דָּרְיָוֶשׁ הַמָּדִי שֶׁהִשְׁלִיכוּ לְגוֹב אֲרָיוֹת לֹא יָרַד מִגְּדֻלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ו:כט) ״וְדָנִיֵּאל דְּנָה הַצְלַח בְּמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ וּבְמַלְכוּת כּוֹרֶשׁ פַּרְסָאָה״, לָמַדְנוּ שֶׁבִּימֵי כּוֹרֶשׁ הָרִאשׁוֹן הָיָה בִּגְדֻלָּה: