רש"י על דברים· רש״י
פרק לב · פסוק ו
הלה' תגמלו זאת. לְשׁוֹן תֵּמָהּ, וְכִי לְפָנָיו אַתֶּם מַעֲצִיבִין שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לִפָּרַע מִכֶּם וְשֶׁהֵיטִיב לָכֶם בְּכָל הַטּוֹבוֹת?
עם נבל. שֶׁשָּׁכְחוּ אֶת הֶעָשׂוּי לָהֶם:
ולא חכם. לְהָבִין אֶת הַנּוֹלָדוֹת, שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ לְהֵיטִיב וּלְהָרַע:
הלוא הוא אביך קנך. שֶׁקְּנָאֲךָ, שֶׁקִּנֶּנְךָ בְּקַן הַסְּלָעִים וּבְאֶרֶץ חֲזָקָה, שֶׁתִּקֶּנְךָ בְּכָל מִינֵי תַקָּנָה:
הוא עשך. אֻמָּה בָּאֻמּוֹת:
ויכננך. אַחֲרֵי כֵן בְּכָל מִינֵי בָסִיס וְכַן — מִכֶּם כֹּהֲנִים, מִכֶּם נְבִיאִים וּמִכֶּם מְלָכִים, כְּרַךְ שֶׁהַכֹּל בּוֹ (ספרי; חולין נ"ו):