רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק לה · פסוק כה
וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים. לְשׁוֹן שִׁירָה, מְשׁוֹרְרִים; כִּי גַּם שִׁירָה וְקִינָה בְּקוֹל אַחַת נֶאֱמָרִין. עָלָיו נִיבָּא עָמוֹס ״וְהֵבֵאתִי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרַיִם וְהַחֲשַׁכְתִּי לָאָרֶץ בְּיוֹם אוֹר״ (עמוס ח:ט) – זֶה יוֹמוֹ שֶׁל יֹאשִׁיָּהוּ שֶׁמֵּת בֶּן תִּשְׁעָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנִים, בַּחֲצִי יָמָיו, דִּכְתִיב ״יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה״ (תהלים צ:י) וּכְתִיב ״וְהָפַכְתִּי חַגֵּיכֶם לְאֵבֶל וְכָל שִׁירֵיכֶם לְקִינָה וְשַׂמְתִּיהָ כְּאֵבֶל יָחִיד וְאַחֲרִיתָהּ כְּיוֹם מָר״ (עמוס ח:י); וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְשָׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם, וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם מִתְאַבְּלִים עָלָיו:
וַיִּתְּנוּם לְחֹק. כְּשֶׁמִּזְדַּמֵּן לָהֶם שׁוּם צַעַר וּבְכִיָּה, שֶׁהֵם מְקוֹנְנִים וּבוֹכִים עַל הַמְּאוֹרָע, הֵם מַזְכִּירִים זֶה הַצַּעַר עִמּוֹ; דּוּגְמָא: בְּתִשְׁעָה בְּאָב שֶׁמַּזְכִּירִים קִינוֹת עַל הַהֲרוּגִים בַּגְּזֵרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בְּיָמֵינוּ, כֵּן יִבְכְּיוּן עַל מוֹת יֹאשִׁיָּהוּ. דּוּגְמָא: ״וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל וְגוֹמֵר, לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבָּעָה יָמִים בַּשָּׁנָה״ (שופטים יא:לט-מ):
וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת. עַל סֵפֶר הַקִּינוֹת: