רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק לד · פסוק ל
סֵפֶר הַבְּרִית. הֲרֵי כָּל הַחֲרָדָה שֶׁחָרַד הַמֶּלֶךְ עַל שֶׁנִּמְצָא כָתוּב ״יוֹלֵךְ ה׳ אוֹתְךָ״ (דברים כח:לו), וְרָאָה שֶׁקָּרְאָה הַתּוֹרָה אוֹתָהּ בְּרִית, ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית״ (דברים כח:סט), וּלְכָךְ אַף הוּא כָּרַת בְּרִית. וְרָאָה כָתוּב בְּסָמוּךְ אַחֲרָיו ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי וְגוֹ׳ וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם״ (דברים כט:ח), גַּם רָאָה יֹאשִׁיָּהוּ כָּתוּב בְּסָמוּךְ ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם וְגוֹ׳״, עַד ״טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם״, עַד ״לְעָבְרְךָ בִּבְרִית״, עַד ״כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם״ (דברים כט:ט-יא), אָמַר: אַף בְּאוֹתוֹ דֻגְמָא אֶכְרוֹת אַף אֲנִי בְּרִית, שֶׁשָּׁם כָּתוּב ״אַתֶּם נִצָּבִים וְגוֹ׳״, אַף אֲנִי ״וַיַּעֲמֹד כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בִּירוּשָׁלִַם״ – מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל: