רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק לד · פסוק כב
אֶל חוּלְדָּה הַנְּבִיאָה. רַבּוֹתֵינוּ דָּרְשׁוּ (מגלה יד:): לְפִי כִּי הָאִשָּׁה רַחֲמָנִית יוֹתֵר מִן הָאִישׁ, לָכֵן לֹא שָׁלַח אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא:
שׁוֹמֵר הַבְּגָדִים. אִם תִּרְצֶה לוֹמַר: אוֹ בִּגְדֵי כְהֻנָּה אוֹ בִּגְדֵי מַלְכוּת:
יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם בַּמִּשְׁנֶה. שְׁנֵי חוֹמוֹת הָיוּ לָעִיר, וְהִיא יוֹשֶׁבֶת בֵּין שְׁנֵי הַחוֹמוֹת. וְתַרְגּוּמוֹ: ״בֵּית אוּלְפָנָא״ – פֵּירוּשׁ: בִּמְקוֹם תּוֹרָה, כִּי לִשְׁכָּה אַחַת הָיְתָה לָהּ לְחוּלְדָּה, סְמוּכָה לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית; לִשְׁכַּת חוּלְדָּה הָיְתָה פְּתוּחָה לַחוּץ וּסְתוּמָה כְּלַפֵּי סַנְהֶדְרִין שֶׁבְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, כָּךְ כָּתוּב בְּמַסֶּכֶת מִדּוֹת (מדות א:ג) – מִפְּנֵי צְנִיעוּת: