רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק לד · פסוק יב
לְנַצֵּחַ. רוֹמִי״שׁ טְרִי״ר בְּלַעַ״ז, וְכֵן (עזרא ג:ט) ״לְנַצֵּחַ עַל הַמְּלָאכָה״, וְכֵן ״שֵׁשׁ מֵאוֹת מְנַצְּחִים״ לְעֵיל (דברי הימים ב ב:יז):
וְהַלְוִיִּם כָּל מֵבִין. בְּכָל מָקוֹם אָמוּר לְעִנְיַן שִׁירָה הֲבָנָה, וְכֵן לְמַעְלָה כְּשֶׁהִפִּילוּ גּוֹרָלוֹת כְּתִיב ״כַּקָּטֹן כַּגָּדוֹל מֵבִין עִם תַּלְמִיד״ (דברי הימים א כה:ח), וְכֵן ״כָּל הַמֵּבִין בִּכְלֵי שִׁיר״, וּכְתִיב ״וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם וְגוֹמֵר כִּי מֵבִין הוּא״ (דברי הימים א טו:כב), וְהָיָה מְמֻנֶּה עֲלֵיהֶם לְיַסֵּר ״בַּמַּשָּׂא״ הֵיאַךְ יִשָּׂאוּ, כִּי מֵבִין הוּא: