רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק לב · פסוק יב
הֲלֹא הוּא יְחִזְקִיָּהוּ. הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהָיו הֲלֹא הוּא פָּשַׁע, וַאֲפִלּוּ אִם הָיָה יְכֹלֶת לַעֲזֹר לוֹ לֹא יִהְיֶה עוֹזְרוֹ, כִּי חָטָא לוֹ, שֶׁהֵסִיר אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלִַם לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד תִּשְׁתַּחֲווּ; וְלֹא מוּטָב שֶׁיִּתְחַוֶה יְהוּדָה לִפְנֵי מִזְבֵּחַ אֶחָד, וִירוּשָׁלַיִם לִפְנֵי אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם וְיוֹתֵר? וּמַה מּוֹעִיל אֶחָד לְעַם רַב כָּזֶה? שֶׁהָיוּ סְבוּרִים, שֶׁכָּל אוֹתָן בָּמוֹת שֶׁהֵסִיר, כִּדְלְעֵיל ״וַיְגַדַּע אֶת הָאֲשֵׁרִים וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב יד:ב), שֶׁהָיוּ בְּנוּיִם לְשֵׁם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: