רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ל · פסוק יט
כָּל לְבָבוֹ הֵכִין. כָּךְ מְפֹרָשׁ בִּבְרַיְתָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי הַמַּתְחֶלֶת: בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי בָּאַגָּדָה עֲשֵׂה אָזְנְךָ כַּאֲפַרְכֶּסֶת, שֶׁנֶּאֱמַר ״לְהַקְשִׁיב אָזְנְךָ לַתְּבוּנָה״ (משלי ב:ב); מִשְּׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם מִדּוֹת הָאַגָּדָה נִדְרָשׁ וְזֶה אֶחָד מֵהֶם: נֶחְלָק הַסֵּדֶר, כְּגוֹן זֶה: ה׳ הַטּוֹב יְכַפֵּר בְּעַד כָּל מִי שֶׁכָּל לְבָבוֹ הֵכִין לִדְרוֹשׁ הָאֱלֹהִים – לַעֲשׂוֹת פִּסְחוֹ, לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָשׂוּ בְּטָהֳרַת הַקֹּדֶשׁ, כִּי לֹא טָהֵרוּ. וִיהוּדָה כֻּלָּם נִטְהֲרוּ, לְפִי שֶׁהָיוּ קְרוֹבִים לִירוּשָׁלַיִם וְהָיוּ יְכוֹלִים לְטַהֵר וּלְהִתְקַדֵּשׁ וְלָשׁוּב לִירוּשָׁלַיִם, אֲבָל רַבַּת מֵאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן אֵין לָהֶם כָּל כָּךְ פֶּשַׁע בַּדָּבָר, לְפִי שֶׁהָיָה לָהֶם הַדָּבָר רָחוֹק עַל יְדֵי אִגְּרוֹת, לֹא הָיָה לָהֶם לְהַמְתִּין וּלְאַחֵר מִלָּבוֹא עַד שֶׁיִּתְקַדְּשׁוּ, לְפִיכָךְ בָּאוּ וְלֹא נִטְהֲרוּ; וּלְפִי שֶׁלֹּא הָיְתָה פְּשִׁיעָתָם, לְפִיכָךְ תְּכַפֵּר בַּעֲדָם. וְכֵן ״יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְגוֹמֵר״ (ישעיה לה:א) הוּא נֶחְלָק הַסִּדּוּר: