רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ל · פסוק טו
וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם נִכְלְמוּ. שֶׁעִכְּבוּ לְהִתְקַדֵּשׁ, וּלְפִיכָךְ עִכְּבוּ כָּל כָּךְ מִלָּבוֹא עַד עַתָּה; כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהַאֲמִין בַּדָּבָר הַזֶּה קוֹדֶם לָכֵן, לְפִי שֶׁהִזְנִיחָן אָחָז מִכַּהֵן (דברי הימים ב יא:יד), וְכָךְ הָיוּ אוֹמְרִים: אֶפְשָׁר אֶתְמוֹל עָבַד אָחָז עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וּבְנוֹ יְחִזְקִיָּהוּ לְאַלְתַּר בְּשָׁנָה רִאשׁוֹנָה מִיָּד בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן – וְיֹאמַר לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לַעֲבֹד לָאֵל אֶחָד לְבַדּוֹ, וְיִצְטָרֵךְ לָנוּ! וּלְכָךְ נִתְעַצְּלוּ וְנִתְרַשְּׁלוּ מִלָּבֹא. וְגַם שְׁאָר יְהוּדָה שֶׁלְּפָנָיו הִזְנִיחַ אָחָז, וּכְשֶׁחָקְרוּ וְהֵבִינוּ בַּדָּבָר שֶׁהַכֹּל הָיָה לְשֵׁם שָׁמַיִם, בָּאוּ וַיִּתְקַדְּשׁוּ כֻּלָּם: