רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק כט · פסוק כה
כִּי בְיַד ה׳ הַמִּצְוָה בְּיַד נְבִיאָיו. לְשׁוֹרֵר הַלְוִיִּם בִּכְלֵי שִׁיר; לֹא כָתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁיְּהֵא קָרְבָּן טָעוּן שִׁירָה, אֶלָּא מִצְוַת ה׳ שֶׁצִּוָּה בְּיַד נְבִיאָיו לְשׁוֹרֵר עַל הַקָּרְבָּן. וְרַבּוֹתֵינוּ פֵּרְשׁוּ בְּמַסֶּכֶת עֲרָכִין (יא.): מִנַּיִן שֶׁהַלְוִיִּם טְעוּנִין לְשׁוֹרֵר בִּכְלֵי שִׁיר, דִּכְתִיב ״עֲבוֹדַת עֲבוֹדָה״ (במדבר ד:מז) – אֵיזוֹהִי עֲבוֹדָה שֶׁצְּרִיכָה עֲבוֹדָה אַחֶרֶת עִמָּהּ? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה הַשִּׁיר בִּכְלֵי שִׁיר. ״וַעֲבוֹדַת מַשָּׂא״ (שם) – נָכוֹן לְפָרֵשׁ עַל הַשִּׁיר, כְּדִכְתִיב ״וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם בְּמַשָּׂא… כִּי מֵבִין הוּא״ (דברי הימים א טו:כב), שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה לְהָרִים קוֹל הַנִּגּוּן שֶׁל שִׁיר: