רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק כד · פסוק יד
כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת. שְׁטוּשִׁיל בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, הוּא שֶׁכּוֹתְשִׁין אֶת הַבְּשָׂמִים בְּמַכְתֶּשֶׁת; דּוּגְמָא: ״אִם תִּכְתּוֹשׁ אֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ״ (משלי כז:כב). כֵּן אָמַר לִי רַבִּי יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל מִנַּרְבּוֹנָא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: וְהַעֲלוֹת אֵלּוּ הַנְּסָרִים שֶׁחוֹתְכִין עֲלֵיהֶם בָּשָׂר; וְדוּגְמָא בְּבֵיצָה (יא.): אֵין מְטַלְטְלִין אֶת הָעֱלִי לְקַצֵּב עָלָיו בָּשָׂר:
וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף. וּבִמְלָכִים (מלכים ב יב:יד) כָּתִיב ״אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית ה׳ סִפּוֹת כֶּסֶף״, הָא כֵּיצַד? מְפֹרָשׁ בִּכְתוּבוֹת בְּפֶרֶק קַמָּא (כתובות קו.-קו:): בְּעָא מִינֵּיהּ רַב הוּנָא מֵרַב: כְּלֵי שָׁרֵת מַהוּ שֶׁיַּעֲשׂוּ מִקָּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת וְכוּ׳: