רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק יח · פסוק ה
וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים אַרְבַּע מֵאוֹת. וְכֻלָּם נְבִיאֵי אֱמֶת הָיוּ, כִּי מַה שֶּׁשָּׁאַל מִמֶּנּוּ יְהוֹשָׁפָט קִבֵּץ לוֹ. כֵּן מוֹכִיחַ בְּסָמוּךְ וַיֵּצֵא הָרוּחַ וַיֹּאמֶר אֲנִי אֲפַתֶּנּוּ וְגוֹ׳, עַד וְהָיִיתִי לְרוּחַ שֶׁקֶר בְּפִי כָּל נְבִיאָיו, שֶׁאוֹמֵר לָהֶם לֵאמֹר לְאַחְאָב עֲלֵה וְיִתֵּן הָאֱלֹהִים בְּיַד הַמֶּלֶךְ. מִכְּלָל שֶׁהָיוּ נְבִיאֵי ה׳, שֶׁלֹּא הָיוּ מִתְנַבְּאִים אֶלָּא דְּבַר ה׳. שֶׁאִם הָיוּ נְבִיאֵי שֶׁקֶר אֵין הַפִּתּוּי נוֹפֵל עֲלֵיהֶם, שֶׁלֹּא הָיוּ מִתְנַבְּאִים אֶלָּא מַה שֶּׁהָיוּ בּוֹדִים מִלִּבָּן. וְעוֹד שֶׁאָמַר יְהוֹשָׁפָט שׁוּב הַאֵין פֹּה נָבִיא לַה׳ עוֹד – וַדַּאי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהֵם נְבִיאֵי ה׳, אֶלָּא מְקֻבָּלְנִי מִבֵּית אָבִי אַבָּא, שֶׁאֵין שְׁנֵי נְבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּסִגְנוֹן אֶחָד וְלָשׁוֹן אֶחָד, וְהַלָּלוּ כֻּלָּם מִתְנַבְּאִים: ״עֲלֵה וְהַצְלַח״ (מלכין א כב:טו):