רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק יז · פסוק ג
בְּדַרְכֵי דָוִיד אָבִיו הָרִאשֹׁנִים. וְלֹא הָאַחֲרוֹנִים שֶׁפָּשַׁע בְּמַעֲשֵׂה בַת שֶׁבַע, וְגַם הֵסִית אוֹתוֹ שָׂטָן לִמְנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל (דברי הימים א כא:א). וְעִיקָּר וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים: רִאשֹׁנִים רֹאשׁ לִשְׁלֹמֹה וְרַחְבְעָם; שְׁלֹמֹה – נָשָׁיו הִטּוּ לְבָבוֹ בְּאַחֲרִית יָמָיו וּבָנָה בָּמָה לִכְמוֹשׁ תּוֹעֲבַת מוֹאָב וּלְמוֹלֶךְ שִׁקּוּץ בְּנֵי עַמּוֹן (מלכים א יא:ז), וְרַחְבְעָם – כְּתִיב ״וַיְהִי כְּהָכִין מַלְכוּת רְחַבְעָם וּכְחֶזְקָתוֹ עָזַב אֶת תּוֹרַת ה׳״ (דברי הימים ב יב:א). וְלֹא כְּאָבִיו שֶׁכָּתוּב בּוֹ בִּמְלָכִים ״וְלֹא הָיָה לְבָבוֹ שָׁלֵם עִם ה׳ אֱלֹהָיו״ (מלכים א טו:ג), וְלֹא כְּאָסָא שֶׁלֹּא נִשְׁעַן בַּה׳, אֶלָּא כְּדָוִד אָבִיו, שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ אֶלָּא לֵב אֶחָד לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם:
וְלֹא דָרַשׁ לַבְּעָלִים. כְּמַעֲשֵׂה יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּיָמָיו, כִּי אַחְאָב הָיָה בְּיָמָיו, שֶׁעָבַד אֶת הַבְּעָלִים הוּא וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּיָמָיו: