רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק יד · פסוק ו
עוֹדֶנּוּ הָאָרֶץ לְפָנֵינוּ. בְּעוֹד שֶׁהַמַּלְכוּת נָכוֹנָה לְפָנֵינוּ, שֶׁאִם נִצְרְכוּ לָהֶם יִהְיוּ לָנוּ לְמָנוֹס. וְכָל אֵלֶּה הָיָה בְּ״עֶשֶׂר שָׁנִים״ שֶׁכָּתוּב ״בְּיָמָיו שָׁקְטָה הָאָרֶץ״ (דברי הימים ב יג:כג), וּלְאַחַר אוֹתָן עֶשֶׂר שָׁנִים הָיְתָה מִלְחָמָה בֵּינוֹ וּבֵין בַּעְשָׁא כָּל יְמֵיהֶם, כִּי בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מָלַךְ בַּעְשָׁא, וְשֶׁבַע שָׁנִים הָיוּ שָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם. וְכֵן מוּכָח אַף כָּאן, אֵין עִמּוֹ מִלְחָמָה בַּשָּׁנִים הָאֵלֶּה, אֲבָל בְּשָׁנִים אֲחֵרִים הָיְתָה עִמּוֹ מִלְחָמָה. וּלְמַטָּה כְּתִיב ״וּמִלְחָמָה לֹא הָיָתָה עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּת אָסָא״ (דברי הימים ב טו:יט). אֲבָל יְכוֹלִים אָנוּ לְפָרֵשׁ: אוֹתָהּ מִלְחָמָה שֶׁהָיְתָה לוֹ עִם הַכּוּשִׁים לֹא הָיְתָה עַד שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ לְמַלְכוּתוֹ, אֲבָל זֶה קָשֶׁה לִי, שֶׁכָּתוּב לְמַטָּה ״בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא עָלָה בַּעְשָׁא וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב טז:א), עַד ״נִסְכַּלְתָּ עַל זֹאת כִּי מֵעַתָּה יֶשׁ עִמְּךָ מִלְחָמוֹת״ (דברי הימים ב טז:ט) – מַשְׁמָע שֶׁקֹּדֶם לָכֵן לֹא הָיוּ לוֹ מִלְחָמוֹת, וְהוּא לְאַחַר כֵּן כִּי אִם שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וּבִמְלָכִים כְּתִיב ״וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא כָּל יְמֵיהֶם״ (מלכים א טו:לב), וּבְסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה טז) מְפָרֵשׁ הֵיטֵב:
כִּי דָרַשְׁנוּ אֶת ה׳ אֱלֹהֵינוּ דָּרַשְׁנוּ וְגוֹ׳. לְפִי שֶׁדְּרַשְׁנוּהוּ הִנִּיחַ לָנוּ מִסָּבִיב:
וַיִּבְנוּ. עָרִים:
וַיַּצְלִיחוּ. וְדֻגְמָא: ״וּבִרְאוֹת ה׳ כִּי נִכְנַע וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב יב:ז):