רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק יא · פסוק יח
אֲבִיהַיִל בַּת אֱלִיאָב. כְּמוֹ וַאֲבִיהַיִל. דֻּגְמָא: ״כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף״ (ירמיה יא:יט). וְזֶה שֶׁטָּעָה שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה כְּשֶׁהֶעֱבִיר יִשַׁי אֶת אֱלִיאָב לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וְאָמַר (שמואל א יז:לא) ״אַךְ נֶגֶד ה׳ מְשִׁיחוֹ״, זֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לוֹמַר ״קוּם נָא מְשָׁחֵהוּ כִּי הוּא זֶה״ (שמואל א יז:יב); וְטָעָה בּוֹ שְׁמוּאֵל, שֶׁרָאָה בִּתּוֹ שֶׁל אֱלִיאָב אֵשֶׁת רְחַבְעָם מַלְכָּה. וְעַל זֶה הַדָּבָר נֶעֱנַשׁ שְׁמוּאֵל, כִּי שֶׁשָּׁאַל לוֹ שָׁאוּל: ״אֵיזֶה בֵּית הָרוֹאֶה״ ״וַיֹּאמֶר״ שְׁמוּאֵל ״אָנֹכִי הָרוֹאֶה״ (שמואל א ט:יח-יט), שֶׁלֹּא עָנָהוּ דֶּרֶךְ עֲנָוָה, לוֹמַר: מַה תִּרְצֶה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: חַיֶּיךָ, אַתָּה עָתִיד לִרְאוֹת וְלֹא תֵדַע מַה תִּרְאֶה; כִּי טָעָה בֶּאֱלִיאָב וּבִתּוֹ הַמַּלְכָּה: