רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק טו · פסוק יט
וּמִלְחָמָה לֹא הָיָתָה וְגוֹ׳. תַּנְיָא בְּסֵדֶר עוֹלָם (סדר עולם רבה טז): ״בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא עָלָה בַּעְשָׁא״ (דברי הימים ב טז:א) – אֶפְשָׁר לוֹמַר כֵּן, וַהֲלֹא מֵת כְּבָר בַּעְשָׁא בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ לְמַלְכוּת אָסָא, כְּדִכְתִיב ״בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ לְאָסָא מָלַךְ אֵלָה בֶּן בַּעְשָׁא״ (מלכים א טז:ח)! אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ לְמֶלֶךְ אָסָא״? כְּנֶגֶד שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ שָׁנִים שֶׁנִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה לְבַת פַּרְעֹה, שֶׁהֲרֵי כָּתַב כֵּן בִּמְלָכִים ״וַיִּבְרְחוּ שְׁנֵי עֲבָדִים לְשִׁמְעִי״ (מלכים א ב:לט) עַד ״וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגַּע בּוֹ״, וּכְתִיב בְּסָמוּךְ ״וַיִּתְחַתֵּן שְׁלֹמֹה בְּבַת פַּרְעֹה״ (מלכים א ג:א) – כְּלוֹמַר: מִיָּד אַחַר אוֹתָן שָׁלֹשׁ שָׁנִים, וּבִשְׁנַת אַרְבַּע לְקָחָהּ, וְהוּא מָלַךְ אַרְבָּעִים שָׁנִים, נִמְצָא שֶׁהָיְתָה עִמּוֹ שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ שָׁנִים. וּכְנֶגְדָּן שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ שָׁנִים נִגְזְרָה גְּזֵרָה עַל מַלְכֵי אֲרָם לִהְיוֹת שׂוֹטְנִים עַל יִשְׂרָאֵל, וּבָאַחֲרוֹנָה לִיפֹּל בְּיַד בְּנֵי דָוִד, לְכָךְ נֶאֱמַר ״בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ לְמֶלֶךְ אָסָא״; וּבִשְׁנַת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה לְמַלְכוּתוֹ, מֵעֵת שֶׁנָּפַל זֶרַח הַכּוּשִׁי בְּיָדוֹ, הִיא שְׁנַת שְׁלֹשִׁים וָשֵׁשׁ מִשֶּׁמֵּת שְׁלֹמֹה, וּבִשְׁנַת שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה לְאָסָא כָּרְתוּ בְּרִית מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֲרָם לַעֲלוֹת וּלְהִתְגָּרוֹת בְּאָסָא. וְקִלְקֵל אָסָא, שֶׁנֶּאֱמַר וַיּוֹצֵא אָסָא כֶּסֶף וְזָהָב לֵאמֹר כְּרוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד. וְלֹא פָּסְקוּ מַלְכֵי אֲרָם מִלִּהְיוֹת שׂוֹטְנִים לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁמֵּת אָחָז, וּבִשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָחָז כָּרְתוּ בְּרִית מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ אֲרָם לַעֲלוֹת וּלְהִתְגָּרוֹת בְּאָחָז, וְלֹא הָיָה זְכוּת בְּאָחָז שֶׁיִּפְּלוּ בְיָדוֹ, וְנָפְלוּ שְׁנֵיהֶם בְּיַד תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר: