רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ט · פסוק יא
מְסִלּוֹת. מַדְרֵגוֹת; וּבִמְלָכִים (מלכים א י:יב) כְּתִיב ״מִסְעָד״, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין לָעוֹלִין בְּדֶרֶךְ מַעֲלוֹת וּמַדְרֵגוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים (ראה רש״י למלכים א י:יב) ״מִסְעָד״ וּמְסִלָּה אֶחָד הֵם:
וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים. יֵשׁ אוֹמְרִים לִבְנֵי לֵוִי הַמְשׁוֹרְרִים בִּכְלֵי שִׁיר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר זַצַ״ל פֵּירֵשׁ: לַשָּׁרִים הַמְשׁוֹרְרִים לְטַיֵּל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ; דּוּגְמָא ״וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף״ (מלכים א ד:לב). הֵם שִׁירוֹת שֶׁל חוֹל שֶׁעָשָׂה לְשׁוֹרֵר לְפָנָיו לְטַיֵּל; וְהוּא שֶׁכָּתוּב ״וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָּל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת וְגוֹ׳״ (דברי הימים ב לה:כה):