רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ט · פסוק טו
מָאתַיִם צִנָּה. צִנָּה מַקֶּפֶת אֶת הָאָדָם מִשָּׁלֹשׁ רוּחוֹתָיו, הוּא שֶׁכָּתוּב ״כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ״ (תהלים ה:יג):
זָהָב שָׁחוּט. זָהָב רַךְ וְנוֹחַ לְהֵרָקַע מֵרוֹב חֲשִׁיבוּתוֹ, שֶׁנִּטְוָה כְּחוּט:
שֵׁשׁ מֵאוֹת זָהָב. שֵׁשׁ מֵאוֹת זְהוּבִים, וְהוּא שֵׁשׁ מָנִים, שֶׁהַזָּהָב הוּא הַדִּינָר: