רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ט · פסוק ד
וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ. בַּרְבּוּרִים וּמִינֵי מַעֲדַנִּים הָעוֹלִים עַל שֻׁלְחָנוֹ לָרֹב (מלכים א ה:ג):
וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו. שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מַכִּיר אֶת מְקוֹמוֹ כְּשֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים עַל הַשֻּׁלְחָן. וְרוֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ תָּדִיר – לֹא הָיָה אֶחָד רַשַּׁאי לֵישֵׁב בִּמְקוֹם חֲבֵירוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו:
וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו. כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָיָה מַחֲזִיק בְּמַעֲמָד שֶׁלּוֹ וּבְשֵׁירוּת שֶׁלּוֹ, וְלֹא הָיָה מְשַׁנֶּה לְמָחָר:
וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם. לֹא כְּמַלְבּוּשֵׁיהֶם שֶׁהֵם לְבוּשִׁים הַיּוֹם לוֹבְשִׁים לְמָחָר:
וּמַשְׁקָיו. רוֹב מַשְׁקָיו:
וַעֲלִיָּתוֹ. מְסִלּוֹת עֲלִיּוֹתָיו אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם מִבֵּיתוֹ לְבֵית ה׳:
וְלֹא הָיָה עוֹד בָּהּ רוּחַ. שֶׁהָיְתָה סְבוּרָה שֶׁאֵין חָכְמָה בְּכָל הַמַּלְכִיּוֹת כִּי אִם בְּאַרְצָהּ וּכְמוֹ חֲכָמֶיהָ; כִּי אַרְצָהּ בַּמִּזְרָח, וּלְפִיכָךְ הֵם חֲכָמִים בְּיוֹתֵר, לְפִי שֶׁמִּסְתַּכְּלִין בַּמַּזָּלוֹת; כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (ראש השנה כ:): לְדִידַן מְכַסֵּי סִיהֲרָא שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בְּמַעֲרַב בָּבֶל. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב ״וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מִכָּל חָכְמַת בְּנֵי קֶדֶם״ (מלכים א ה:י) – שֶׁהֵם הָיוּ בַּמִּזְרָח כְּדִכְתִיב ״וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם״ (בראשית יא:ב), ״וּמִכָּל חָכְמַת מִצְרַיִם״ (מלכים א ה:י) שֶׁהָיוּ מְכַשְּׁפִים, חַרְטֻמִּים וְאַשָּׁפִים; וְחָכָם הָיָה בְּטַיִּיר. כָּךְ כְּתִיב בִּפְסִיקְתָּא. טַיִּיר הוּא לְשׁוֹן עֲרָבִי; וּבְוַיִּקְרָא רַבָּה בְּפֶרֶק בֶּן הַמִּצְרִי; ״כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל״ (קהלת י:כ) – זֶה עוֹרֵב וְחָכְמַת טוּיאַרִי: