רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ז · פסוק י
וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי שִׁלַּח אֶת הָעָם. שֶׁהוּא תְּשִׁיעִי לַחֲנֻכַּת הַבַּיִת; וּבִמְלָכִים (מלכים א ח:סו) כָּתוּב ״וּבְיוֹם הַשְּׁמִינִי״, שֶׁהוּא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם לַחֹדֶשׁ! פִּתְרוֹן: בְּיוֹם שְׁמִינִי נָתַן לָהֶם רְשׁוּת לֵילֵךְ לְאַחַר הֶחָג, וּלְמָחָר כְּשֶׁיָּצָא הֶחָג אָז הָלְכוּ כֻּלָּם יַחַד. עִנְיָן אַחֵר: בְּיוֹם שְׁמִינִי נָתַן לָהֶם רְשׁוּת וְשִׁלַּח אוֹתָם הַיּוֹשְׁבִים בְּתוֹךְ תְּחוּם שַׁבָּת, וְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה לִיסַע וְלֵילֵךְ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם בְּאוֹתוֹ הַתְּחוּם, וּלְמָחָר שִׁלַּח כָּל הָעָם כֻּלּוֹ. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה לה:ג) מְפָרֵשׁ: נָטְלוּ רְשׁוּת מִמֶּנּוּ וְהִמְתִּינוּ עוֹד שָׁם יוֹם אֶחָד, וְחָזְרוּ וְנָטְלוּ רְשׁוּת עוֹד לְמָחָר פַּעַם שְׁנִיָּה, לְכָךְ נֶאֱמַר: בְּיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בַּחֹדֶשׁ:
שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב וְגוֹ׳. לְדָוִיד וְלִשְׁלֹמֹה כִּי מַה שֶׁדִּבֵּר בְּפִיו ״בְּנָךְ שְׁלֹמֹה הוּא יִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי״ (דברי הימים א כח: ג, ו) מִלֵּא בְּיָדוֹ, שֶׁנָּתַן לוֹ בֵּן יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ שֶׁבָּנָה הַבַּיִת לְשֵׁם ה׳. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה לה:ג) מְפָרֵשׁ: אָמַר רַבִּי לֵוִי כְּתִיב כִּי חֲנֻכַּת וְגוֹ׳ שְׂמֵחִים מוּסָב עַל אֲשֶׁר אָמַר ה׳ לְדָוִד, שֶׁקִּיֵּם מַה שֶׁנָּדַר לִשְׁלֹמֹה שֶׁבָּחַר בּוֹ מִכָּל אֶחָיו כִּי חָכָם הוּא:
וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. כְּדִכְתִיב בִּמְלָכִים ״לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד וְגוֹ׳״ (מלכים א ח:נו). עִנְיָן אַחֵר: וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ – שֶׁהָיָה לָהֶם מוֹשֵׁל, שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בְּבִטָּחוֹן וּבְהַשְׁקֵט, כְּדִכְתִיב ״וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״ (מלכים א ה:ה):