רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ז · פסוק ו
וְהַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם. כַּאֲשֶׁר חִלְּקָן דָּוִד לְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת (דברי הימים א כד:א-יט), לְשָׁרֵת כָּל מִשְׁמָרָה וּמִשְׁמָרָה שָׁבוּעַ שֶׁלָּהּ, וְהַלְוִיִּם כְּמוֹ כֵן עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת שֶׁלָּהֶם (דברי הימים א כה:א-לא):
לְהוֹדוֹת. בִּכְלֵי שִׁיר, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: ״הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב״ (דברי הימים א טז:לד), כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
בְּהַלֵּל דָּוִיד. הַכְּלִי שִׁיר שֶׁהָיוּ אוֹמְרִין בּוֹ הַלֵּל שֶׁל דָּוִד, וְהַהוֹדָיוֹת בְּיָדָם שֶׁל לְוִיִּם:
וְהַכֹּהֲנִים. מַחְצְרִים נֶגְדָּם, שֶׁעֲלֵיהֶם לְשׁוֹרֵר בַּחֲצוֹצְרוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים יִתְקָעוּ וְגוֹ׳״ (במדבר י:ח):