רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ה · פסוק ה
אֶת אֹהֶל מוֹעֵד. שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, גְּנָזוֹ שְׁלֹמֹה בְּבֵית אוֹצְרוֹת הָאֱלֹהִים עִם שְׁאָר כֵּלִים וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת, לְפִי שֶׁלֹּא הֻצְרַךְ לוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (תוספתא סוטה יג:א), שֶׁנִּגְנְזוּ:
וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל. אֲשֶׁר נָתַן (ס״א נָטַע) דָּוִד לָאָרוֹן:
הֶעֱלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. פִּתְרוֹנוֹ מוּסָב לְמַעְלָה, שֶׁאָמַר וַיִּשְׂאוּ הַלְוִיִּם אֶת הָאָרוֹן, וּמְפָרֵשׁ מִי הָיוּ אוֹתָם הַלְוִיִּם שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ לְמַעְלָה: הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. שֶׁאַף הַכֹּהֲנִים מִבְּנֵי לֵוִי הֵם, וְלֹא לְוִיִּם מַמָּשׁ הָיוּ, וְכֵן כָּתוּב בַּמְּלָכִים ״וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן״ (מלכים א ח:ג); וְגַם הַכֵּלִים וְאֹהֶל מוֹעֵד הֶעֱלוּ עִמָּהֶם הַלְוִיִּם כְּמִשְׁפָּטָם: