רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ה · פסוק א
וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי. כָּל מַה שֶּׁבַּפָּסוּק לְפִי פְּשׁוּטוֹ: מַה שֶּׁנִּשְׁאַר לוֹ מִן הַקְּדָשׁוֹת שֶׁהִקְדִּישׁ דָּוִד, כְּדִכְתִיב לְמַעְלָה ״גַּם אוֹתָם הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַה׳ עִם הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר נָשָׂא מִכָּל הַגּוֹיִם וְגוֹ׳״ (דברי הימים א יח:יא), וּמַה שֶׁהוֹתִיר לוֹ נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה (פסיקתא רבתי ו): יֵשׁ מֵחֲכָמִים אוֹמְרִים, לְפִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ שֶׁסּוֹפוֹ לֵיחָרֵב, וְשֶׁלֹּא יְהוּ אוֹמְרִים הָעוֹבְדֵי כוֹכָבִים: קָשָׁה יִרְאָתֵנוּ, שֶׁלָּקְחָה נִקְמָתָהּ מִן הַבַּיִת הַזֶּה שֶׁנִּבְנָה מִן הַגְּזֵילוֹת וַחֲמָסִים שֶׁגָּזַל דָּוִד מִבָּתֵּי עֲבוֹדַת כוֹכָבִים שֶׁלָּהּ; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כָּךְ אָמַר (הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; צָרִיךְ לוֹמַר:) שְׁלֹמֹה: רָעָב הָיָה בִּימֵי דָוִד (אָבִי) שָׁלֹשׁ שָׁנִים שָׁנָה אַחַר שָׁנָה (שמואל ב כא:א), וְהָיָה לוֹ לְבַזְבֵּז הַהֶקְדֵּשׁוֹת הַלָּלוּ לְהַחֲיוֹת בָּהֶן עֲנִיֵּי יִשְׂרָאֵל. וַאֲנִי מֵבִיא סִיּוּעַ, שֶׁהֲרֵי בְּכָל הַהֶקְדֵּשׁוֹת שֶׁדָּוִד הִקְדִּישׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה (שם), לֹא נֶאֱמַר בָּהֶן עָשָׂה שְׁלֹמֹה דָּבָר פְּלוֹנִי זֶה. כַּאֲשֶׁר נֶאֱמַר בַּנְּחֹשֶׁת, שֶׁנֶּאֱמַר ״וּמִטִּבְחַת וּמִכּוּן עָרֵי הֲדַדְעֶזֶר לָקַח דָּוִד נְחֹשֶׁת רַבָּה מְאֹד בָּהּ עָשָׂה שְׁלֹמֹה אֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת וְגוֹ׳״ (דברי הימים א יח:ח), אֲבָל מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בּוֹ עָשָׂה שְׁלֹמֹה מֵהֶן שׁוּם דָּבָר – מִכְּלָל שֶׁלֹּא עָשָׂה. וְזֶהוּ שֶׁאֵין כְּתִיב כָּאן שׁוּם נְחֹשֶׁת, כִּי אִם כֶּסֶף וְזָהָב. וּלְפִי פְּשׁוּטוֹ: נִרְאֶה לִי: מַה שֶּׁלֹּא אָמַר נְחֹשֶׁת, לְפִי שֶׁהַנְּחֹשֶׁת בְּזוֹל, וְאֵינוֹ רָאוּי וְכַדַּי וְהָגוּן לְהָבִיא נְחֹשֶׁת בְּאֹצְרוֹת בֵּית ה׳: