רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ד · פסוק ה
וְעָבְיוֹ טֶפַח. שׁוּלָיו וּדְפָנוֹתָיו, אֶלָּא שֶׁאֵצֶל פִּיו הָיָה דַּק מְרֻקָּע וּמְרֻדָּד:
כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס. שֶׁשּׁוֹתִין בּוֹ, וּמְצֻיָּר פֶּרַח שׁוֹשָׁן:
מַחֲזִיק בַּתִּים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים יָכִיל. אַף זֶה מַחֲזִיק, וּבִמְלָכִים (מלכים א ז:כו) כְּתִיב ״אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל״, גּוֹדְשָׁא תְּלָתָא, שֶׁהַבַּת שָׁלוֹשׁ סְאִין, שֶׁנֶּאֱמַר ״הָאֵיפָה וְהַבַּת תֹּכֶן אֶחָד״ (יחזקאל מה:יא) לָהֶם, הֲרֵי לְךָ שֵׁשֶׁת אֲלָפִים סְאִין, נִמְצְאוּ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים מִקְוֵה טָהֳרָה לְאַרְבָּעִים מְאוֹת סְאִין, מֵאָה מִקְוָאוֹת, נִמְצָא גַּם לְעֶשְׂרִים מְאוֹת סְאִין הַנּוֹתָרִים חֲמִשִּׁים מִקְוָאוֹת, וְאַף לִכְשֶׁתַּחֲלֹק הַכְּלִי לְפִי הַמִּדָּה שֶׁשִּׁעֲרוּ חֲכָמִים אַמָּה עַל אַמָּה בְּגֹבַהּ שָׁלֹשׁ אַמּוֹת לַמִּקְוֶה תִּמְצָא, וְכֵן לְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת מְרֻבָּעוֹת קוֹמָה וְעֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר מִשְּׂפָתוֹ אֶל שְׂפָתוֹ מְרֻבָּעוֹת מֵאָה מִקְוָאוֹת, וְלִשְׁתַּיִם אַמּוֹת עֲגֻלּוֹת קוֹמָה עֶשֶׂר עַל עֶשֶׂר מִשְּׂפָתוֹ אֶל שְׂפָתוֹ עֲגֻלּוֹת חֲמִשִּׁים מִקְוָאוֹת, שֶׁמְּרֻבָּע יוֹתֵר עַל הֶעָגוֹל רְבִיעַ: