רש"י על דברי הימים ב· רש״י
פרק ב · פסוק ה
וּמִי יַעֲצָר כֹּחַ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת. לְפִי שֶׁאָמַר וְהַבַּיִת אֲשֶׁר אֲנִי בוֹנֶה גָּדוֹל, שֶׁמָּא יְהֵא מַשְׁמַע לְךָ: גָּדוֹל כָּל סִפּוּקוֹ; וְאֵין זֶה, כִּי מִי יַעֲצֹר כֹּחַ, מִי יָכוֹל לִדְחוֹק וְלַעֲצוֹר כֹּחַ עַצְמוֹ כָּל כָּךְ לִבְנוֹת לוֹ בַיִת הָרָאוּי לוֹ. וְדוּגְמָא לְמַעְלָה ״כִּי נַעֲצֹר כֹּחַ לְהִתְנַדֵּב״ (דברי הימים א כט:יד):
כִּי הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּהוּ. וּלְכָךְ הוּא אוֹמֵר: וּמִי אֲנִי אֲשֶׁר אֶבְנֶה לּוֹ בַיִת, וּמַה שֶּׁאֲנִי בּוֹנֶה לוֹ לֹא כְלוּם, כִּי אִם לְהַקְטִיר בּוֹ לְפָנָיו: