רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כט · פסוק ט
בְּלֵב שָׁלֵם. בְּלֵב אֶחָד נָתְנוּ בִּרְצוֹן נַפְשָׁם, וְלֹא בִּשְׁנֵי לְבָבוֹת; שֶׁיֵּשׁ אָדָם שֶׁנּוֹתֵן בְּעַל כָּרְחוֹ וְלֹא בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה אוֹ שֶׁמִּתְבַּיֵּשׁ מֵאֲחֵרִים, וְהוּא נִקְרָא שְׁנֵי לְבָבוֹת, אֲבָל אֵלּוּ בִּרְצוֹן נַפְשָׁם נָתְנוּ כֻּלָּם:
וְגַם דָּוִיד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח שִׂמְחָה גְדוֹלָה. וְשֶׁלֹּא תֹאמַר כָּהֶם וְלֹא יוֹתֵר מִכֻּלָּם, לְכָךְ אָמַר: וְגַם דָּוִד הַמֶּלֶךְ שָׂמַח וְגוֹ׳, יוֹתֵר מִכֻּלָּם כִּי הוּא בַּעַל הַמַּעֲשֶׂה; דּוּגְמַת: ״הָרִים נָזְלוּ מִפְּנֵי ה׳ זֶה סִינַי״ (שופטים ה:ה) – יוֹתֵר מִכֻּלָּם, ״מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה׳ בָּאֵשׁ״ (שמות יט:יח):