רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כט · פסוק א
שְׁלֹמֹה בְנִי אֶחָד וְגוֹ׳. וַאֲפִלּוּ אִם הָיוּ מֵאָה לֹא דַּי לִבְנוֹתוֹ, וְעוֹד שֶׁהוּא נַעַר וָרָךְ:
וְהַמְּלָאכָה גְדוֹלָה. וְאִם תֹּאמַר: תַּקְטִין הַבַּיִת! זֶה אִי אֶפְשָׁר, כִּי לֹא לְאָדָם הַבִּירָה כִּי אִם לַה׳ אֱלֹהִים הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יְכַלְכְּלוּהוּ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם (דברי הימים ב ב:ה); וְאַף עַל פִּי כֵּן אַל תִּבָּהֵל לִבְנוֹת בַּיִת גָּדוֹל כָּזֶה, כִּי אֲנִי בְּכָל כֹּחִי הֲכִינוֹתִי לְבֵית אֱלֹהִים הַזָּהָב לַזָּהָב וְהַכֶּסֶף לַכֶּסֶף וְגוֹ׳, לְפִיכָךְ אֵין לְךָ טֹרַח גָּדוֹל כָּל כָּךְ: