רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כח · פסוק יב
אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ. כַּאֲשֶׁר הֶרְאָהוּ שְׁמוּאֵל הָרוֹאֶה, כְּדִכְתִיב לְקַמָּן ״הֵמָּה יִסַּד דָּוִיד וּשְׁמוּאֵל הָרֹאֶה״ (דברי הימים א ט:כב). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (זבחים נד:): ״וַיִּשְׁאַל וַיֹּאמֶר אֵיפֹה שְׁמוּאֵל וְדָוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה בְנָיוֹת בָּרָמָה״ (שמואל א יט:כב) – עוֹסְקִין הָיוּ בְּבִנְיָנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הוּא בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְלָמַד לוֹ אוֹתָהּ שָׁעָה מַה שֶּׁאֵין תַּלְמִיד וָתִיק יָכוֹל לִלְמֹד בְּכַמָּה שָׁנִים (מדרש שמואל כב:ד):
סָבִיב לְאוֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאוֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים. וְלֹא מְפָרֵשׁ אֵיזֶה מֵהַקֳּדָשִׁים ״אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ דָּוִיד וְרָאשֵׁי הָאָבוֹת״ (דברי הימים א כו:כו) שֶׁבְּאוֹתוֹ פֶּרֶק הָיָה מְמֻנִּים עָלָיו עַד שֶׁיִּבְנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל אוֹצָרוֹת אֵלּוּ תָּמִיד הָיוּ, כָּל עוֹד שֶׁהַבִּנְיָן קַיָּם: