רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כז · פסוק כד
וְלֹא כִלָּה. פִּתְרוֹן: וְעוֹד אֲנִי אוֹמֵר לְךָ: הֲלֹא יוֹאָב הִתְחִיל פַּעַם אַחֶרֶת לִמְנוֹת הָעָם לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, וְלֹא כִלָּה:
וַיְהִי בָזֹאת קֶצֶף עַל יִשְׂרָאֵל. מֵאוֹתוֹ קְצָת שֶׁמָּנָה הָיָה קֶצֶף עַל יִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁעָלָה בְמַחֲשַׁבְתּוֹ לִמְנוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל, לַעֲבוֹר עַל הַפָּסוּק ״אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְגוֹ׳״ (בראשית יג:טז), וְלַעֲבוֹר הַפָּסוּק ״הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וְגוֹ׳״ (בראשית טו:ה):
וְלֹא עָלָה הַמִּסְפָּר. פִּתְרוֹן: אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי אוֹמֵר הֵחֵל לִמְנוֹת וְלֹא כִלָּה – וְלֹא מָנָה כִּי אִם מְעַט, שֶׁהֲרֵי לֹא עָלָה מִסְפַּר הַמְּנוּיִין בְּסֵפֶר שְׁמוּאֵל כְּמִסְפַּר הַמְּנוּיִין כָּאן: ״אֶלֶף אֲלָפִים וּמְאָה אֶלֶף״ וְ״יְהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף״ (דה״א כא:ה), וּבִשְׁמוּאֵל ״שְׁמֹנֶה מֵאוֹת אֶלֶף״ וְ״יְהוּדָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אֶלֶף״ (שב כד:ט). וְאִם תֹּאמַר: שְׁנֵי מִסְפָּרִים הָיוּ, שֶׁפַּעֲמַיִם מְנָאָן, אַחַת בִּשְׁמוּאֵל וְאַחַת כָּאן – אֶלָּא כָּךְ הוּא: לֹא עָלָה הַמִּסְפָּר בְּמִסְפַּר דִּבְרֵי הַיָּמִים, כִּי אוֹתוֹ הַמִּסְפָּר שֶׁמָּנָה, לֹא כָתַב בִּשְׁמוּאֵל כִּי אִם קְצָת מִן הַמִּסְפָּר, מִשּׁוּם צַעַר וַאֲבֵילוּת שֶׁנִּגְּפוּ אֲפִלּוּ עַל אוֹתָן מְעַט, וְכָאן מִשּׁוּם כְּבוֹד דָּוִד, אֲפִלּוּ אִם הָיָה הַמִּסְפָּר יוֹתֵר, הָיָה אוֹמְרוֹ, לְפִי שֶׁהָיָה מַשְׁמַע שֶׁלֹּא עַל חִנָּם הָיָה קֶצֶף עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֲרֵי כְּבָר מָנָה הַרְבֵּה מִיִּשְׂרָאֵל; וְעוֹד, מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם לוֹ לַעֲבָדִים כְּאִישׁ אֶחָד: