רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כז · פסוק א
לְכָל דְּבַר הַמַּחְלְקוֹת. כָּל זֶה הָיָה מִתְּחִלַּת מַלְכוּתוֹ וְאֵילָךְ; וְאַגַּב שֶׁנֶּאֱמַר מִסְפַּר הַלְוִיִּם, מְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מִי הָיוּ שָׂרֵי מַחְלֹקֶת דָּוִד:
הַבָּאָה וְהַיּוֹצֵאת חֹדֶשׁ בְּחֹדֶשׁ לְכֹל חָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל חֲלוּקִים לִשְׁנֵים עָשָׂר חֲלָקִים, וְכָל חֵלֶק וְחֵלֶק שִׁמֵּשׁ אֶת הַמֶּלֶךְ חֹדֶשׁ, וְהַמֶּלֶךְ נוֹתֵן לָהֶם הוֹצָאוֹתָם, כְּדִכְתִיב בְּסֵפֶר מְלָכִים ״וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נְצִיבִים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת בֵּיתוֹ״ (מלכים א ד:ז), וְהֵם מְזֻמָּנִים לִלְחוֹם מִלְחַמְתּוֹ וּלְכָל עֲבוֹדָתוֹ בָּזֶה הַחֹדֶשׁ; וְכָל זֶה תְּחִלַּת מַלְכוּתוֹ הָיָה:
עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אָלֶף. אַף עַל פִּי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה פְּעָמִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֲלָפִים, דָּוִד לֹא בָחַר אֶלָּא אַנְשֵׁי חַיִל וַעֲשִׁירֵי הָעָם אֲשֶׁר יוּכַל לַעֲזֹב עִסְקֵיהֶם וְלַעֲסֹק בְּעִסְקֵי הַמֶּלֶךְ, אֲבָל עֲנִיֵּי הָעָם הַצְּרִיכִין לְפַרְנֵס עַצְמָם לֹא לָקַח דָּוִד: