רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כה · פסוק ה
חֹזֵה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן. קֶרֶן הַנְּבוּאָה שֶׁמִּתְנַבֵּא לַמֶּלֶךְ; דּוּגְמָא: ״וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ״ (שמואל א ב:י):
וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים לְהֵימָן. כְּלוֹמַר: אִם לֹא שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים הַבָּנִים, אִי אֶפְשָׁר שֶׁהָיוּ לוֹ אַרְבָּעָה עָשָׂר בָּנִים וְשָׁלוֹשׁ בָּנוֹת וְכֻלָּן רְאוּיִין לִהְיוֹת רָאשֵׁי מִשְׁמָרוֹת. דּוּגְמָא: ״וַיִּתֵּן ה׳ לָהּ הֵרָיוֹן וַתֵּלֶד בֵּן״ (רות ד:יג) – אִם לֹא שֶׁהָיְתָה מַתָּנָה זוֹ מֵה׳, אִי אֶפְשָׁר שֶׁיּוֹלִיד בֹּעַז שֶׁהָיָה זָקֵן; וְכֵן ״וַיַּרְאֵהוּ ה׳ אֶת כָּל הָאָרֶץ״ (דברים לד:א) – אִם לֹא מֵאֵת ה׳ הָיְתָה רְאוּיָה זֹאת, אִי אֶפְשָׁר לְהַבִּיט כָּל כָּךְ לְמֵרָחוֹק: