רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כה · פסוק א
וַיַּבְדֵּל דָּוִיד וְשָׂרֵי הַצָּבָא לַעֲבוֹדָה. לְשׁוֹרֵר הַשִּׁיר:
לִבְנֵי אָסָף וְגוֹ׳. מִכָּל הַלְוִיִּם לֹא הִבְדִּיל כִּי אִם בְּנֵי אָסָף:
וְהֵימָן וִידוּתוּן הַנִּבְּאִים. כְּשֶׁהָיוּ מְנַגְּנִים בִּכְלֵי שִׁירִים הַלָּלוּ הָיוּ מִתְנַבְּאִים, דֻּגְמָא בֶּאֱלִישָׁע ״קְחוּ לִי מְנַגֵּן״ (מלכים ב ג:טו) וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד ה׳:
וַיְהִי מִסְפָּרָם אַנְשֵׁי מְלָאכָה. כְּלוֹמַר הַמִּשְׁמָרוֹת עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע עַל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִשְׁמָרוֹת, אַרְבָּעָה בָּנִים שֶׁל אָסָף וְשִׁשָּׁה שֶׁל יְדוּתוּן וְאַרְבָּעָה עָָָשָׂר שֶׁל הֵימָן, הֲרֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע. לְמַטָּה כָּלַל מִסְפַּר כֻּלָּן, כְּדִכְתִיב וַיְהִי מִסְפָּרָם עִם אֲחֵיהֶם וְגוֹ׳: