רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כב · פסוק ב
לִכְנוֹס אֶת הַגֵּרִים. גֵּרִים שֶׁנִּתְגַּיְּרוּ, שֶׁלֹּא רָצָה לְהַעֲבִיד בְּיִשְׂרָאֵל עֲבוֹדַת פֶּרֶךְ; וְכֵן מָצִינוּ בִּשְׁלֹמֹה לְמַטָּה ״וַיִּסְפֹּר שְׁלֹמֹה וְגוֹ׳ וַיַּעַשׂ מֵהֶם שִׁבְעִים אֶלֶף״ נוֹשֵׂא ״סַבָּל וְגוֹ׳״ (דה״ב ב:טז-יז), וְעוֹד כְּתִיב ״וְכָל הָעָם הַנּוֹתָר מִן הַחִתִּי וְגוֹ׳״ (דה״ב ח:ז-ח) – שְׁנֵי פְסוּקִים, וְעוֹד כְּתִיב ״וּמִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… לֹא נָתַן שְׁלֹמֹה לַעֲבָדִים וְגוֹ׳״ (דה״ב ח:ט):