רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כא · פסוק טז
נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְהִנֵּה אִישׁ עוֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וְגוֹ׳, הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ״ (יהושע ה:יג), יְהוֹשֻׁעַ הָיָה עוֹמֵד וַאֲחוֹרָיו כְּנֶגֶד צָרָיו, וּבָא מַלְאָךְ כְּנֶגְדּוֹ, לְפִיכָךְ תָּמַהּ וְאָמַר לוֹ: ״הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ״ – לְעֶזְרֵנוּ, הוֹאִיל וְאַתָּה עוֹמֵד לְנֶגְדִּי, אוֹ לְצָרֵינוּ לַעֲזֹר, שֶׁגַּם אַתָּה עוֹמֵד כְּנֶגְדָּן; אֲבָל כָּאן, כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַחֶרֶב שֶׁל מַלְאָךְ שֶׁהָיְתָה נְטוּיָה עַל יְרוּשָׁלִָם, יָדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁבָּא לִנְגֹּף אֶת יִשְׂרָאֵל: