רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כא · פסוק ח
וְעַתָּה הַעֲבֶר נָא אֶת עֲווֹן עַבְדְּךָ. עָוֹן זֶה מָלֵא בִּשְׁנֵי וָוִי״ן, כְּלוֹמַר: הַעֲבֶר נָא עַל הָעָוֹן הַמָּלֵא שֶׁעָשִׂיתִי. וְאַרְבָּעָע מְלֵאִים הֵן בִּקְרִיאָה, וְזֶה אֶחָד מֵהֶם; וְהַשֵּׁנִי בִּתְהִלִּים: ״הֵן בְּעָוֹון חוֹלָלְתִּי״ (תהלים נא:ז), וְכִמְפֹרָשׁ בְּוַיִּקְרָא רַבָּה בְּאִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (ויקרא רבה יד): אֲפִילוּ חָסִיד שֶׁבַּחֲסִידִים אִי אֶפְשׁר שֶׁלֹּא יְהֵא לוֹ אֶחָד בַּעֲבֵירָה בְּלֹא נִתְכַּוֵּין (אבא), וַהֲלֹא לֹא נִתְכַּוֵּין אֶלָּא לְצֹרֶךְ עַצְמוֹ; וְהַשְּׁלִישִׁי: ״עֲוֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנּוּ אֶת הָרָשָׁע״ (משלי ה:כב) – עֲוֹנוֹתָיו הַמְרֻבִּים; וְהָרְבִיעִי: ״וּמָצָאנוּ עָוֹן וְעַתָּה לְכוּ וְנָבוֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ״ (מלכים ב ז:ט) – שֶׁאָמְרוּ: אִם לֹא נֵלֵךְ וְנַגִּיד אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ יִהְיֶה עָוֹן גָּדוֹל, כִּי יָבוֹאוּ עֲלֵיהֶם אוֹיְבִים: