רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק כ · פסוק ה
וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יָעִיר. אֶחָד מִגִּבּוֹרֵי דָוִד הָיָה:
אֶת לַחְמִי אֲחִי גׇּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים. כְּאוֹתוֹ עֵץ עָגוֹל שֶׁכּוֹרְכִין בּוֹ הַבֶּגֶד בִּשְׁעַת הָאֲרִיגָה, וְיוֹנָתָן תִּרְגֵּם אוֹתוֹ פָּסוּק בִּשְׁמוּאֵל: ״וְקָטַל דָּוִד בֶּן יִשַׁי מְחֵי פָּרוֹכֶת בֵּית מַקְדְּשָׁא דְּמִבֵּית לֶחֶם״, וּפִתְרוֹן יָעִיר – כְּמוֹ יַעַר הַלְּבָנוֹן, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה (נדרים לב.): יָבֹא דָּוִד שֶׁאִמּוֹ אוֹרֶגֶת פָּרוֹכֶת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְנוֹר אוֹרְגִים, וְיַהֲרֹג אֶת גָּלְיַת שֶׁעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אוֹרְגִים. וְלָמָּה קְרָאוֹ אֶלְחָנָן? שֶׁחֲנָנוֹ ה׳. וְנִרְאֶה שֶׁגָּלְיַת הַגִּתִּי אֵינוֹ ״גָּלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי״ (שמואל א יז:כג), אַחַת – שֶׁשָּׁם קוֹרְאוֹ ״גָּלְיַת הַפְּלִשְׁתִּי״ וְאַחַת – שֶׁהֲרֵי לְמַעְלָה כְּתִיב אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סִפִּי מִילִדֵי הָרְפָאִים, וְגַם לְמַטָּה כָּתוּב כֵּן וְגַם הוּא נוֹלַד לְהָרָפָא – מִכְּלָל שֶׁלֹּא מַזְכִּיר אַף בַּאֲחִי גָּלְיַת הַגִּתִּי מִילִידֵי הָרָפָה, שֶׁאֵינוֹ בְּנָהּ: