רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק יט · פסוק ב
כִּי עָשָׂה אָבִיו עִמִּי חֶסֶד. לָקַח דָּוִד אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֶחָיו וּבֵית אָבִיו וְהוֹשִׁיבָם בִּמְחוֹז מֶלֶךְ מוֹאָב, כְּדִכְתִיב ״וַיֵּלֶךְ דָּוִיד מִשָּׁם מִצְפֵּה מוֹאָב וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב יֵצֵא נָא אָבִי וְאִמִּי אִתְּכֶם וְגוֹ׳״ (שמואל א כב:ג), וּבָאוּ בְּנֵי מוֹאָב וַהֲרָגוּם, כֻּלָּם חוּץ מֵאֱלִיהוּ אֲחִי דָוִד שֶׁבָּרַח לְאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן וְקִבְּלוֹ נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן; שֶׁהֲרֵי לֹא נִזְכְּרוּ עוֹד חוּץ מֵאֱלִיהוּ שֶׁכָּתוּב בַּמַּחְלְקוֹת בַּנְּשִׂיאִים, ״לִיהוּדָה אֱלִיהוּ מֵאֲחֵי דָוִיד״ (דברי הימים א כז:יח); וְזֶהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמִּי חֶסֶד. וְעַל פִּי אוֹתָהּ אֵיבָה הִכָּה דָּוִד אֶת מוֹאָב וְהִתְעוֹלֵל בָּהֶם יוֹתֵר מִיֶּתֶר אוֹיְבָיו, דִּכְתִיב ״וַיַּךְ דָּוִד אֶת מוֹאָב וְגוֹ׳״ (שמואל ב ח:ב):