רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק יח · פסוק טו
וְיוֹאָב וְגוֹ׳ עַל הַצָּבָא. – לְפִי שֶׁמָּשַׁךְ יָדוֹ מִלָּצֵאת עוֹד בַּצָּבָא, הִנִּיחַ יוֹאָב עַל הַצָּבָא לְהִלָּחֵם כָּל מִלְחַמְתּוֹ. כָּל זֶה מוּסָב עַל עָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, וּמַה שֶּׁהִפְסִיק וְיוֹאָב עַל הַצָּבָא, מִשּׁוּם הָכִי הֻצְרַךְ, שֶׁלֹּא תֹּאמַר: הוֹאִיל וְדָוִד עָשָׂה מִשְׁפָּט, אִם כֵּן לֹא הָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹד נִלְחָמִים, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְיוֹאָב עַל הַצָּבָא:
מַזְכִּיר. חוֹזֵר לָרֹאשׁ, שֶׁהָיָה מַזְכִּיר אֵיזֶה דִּין בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ תְּחִלָּה; דּוּגְמָא: ״לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים״ (אסתר ו:א):