רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק יח · פסוק א
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ דָּוִיד. אַחַר שֶׁאָמַר דָּוִד לִבְנוֹת בַּיִת, וְאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: לֹא תִבְנֶה אַתָּה, אָמַר דָּוִד: הוֹאִיל וְאֵין עָלַי לִבְנוֹת הַבַּיִת אֶלָּא בְּנִי, עַתָּה אָכִינָה וַאֲסַדֵּר לוֹ הַכֹּל, לִכְשֶׁיָּבֹא בְּנִי לִבְנוֹת הַבַּיִת שֶׁיְּהֵא לוֹ הַכֹּל מְזֻמָּן. וְעַתָּה מַנִּיחַ הַכֹּל וְהוֹלֵךְ וּמְסַפֵּר הֵיאַךְ זִמֵּן לוֹ הַבִּנְיָן, שֶׁנִּלְחַם עִם אוֹיְבָיו וְהִקְדִּישׁ שְׁלָלָם לְבִנְיַן הַבַּיִת. וְכֵן דֶּרֶךְ הַפָּסוּק לְדַבְּרוֹ, וְדֻגְמָא בְּאֵלִיָּהוּ וּבֶאֱלִישָׁע: מֵאַחַר שֶׁאָמַר ״יְהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי״ (מלכים ב ב:ט), מַנִּיחַ כָּל הַמַּעֲשֶׂה מִן הַמְּלָכִים וּמְסַפֵּר וְהוֹלֵךְ מִן נִפְלְאוֹת אֱלִישָׁע הֵיאַךְ הָיוּ פִּי שְׁנַיִם, עַד שֶׁיַּשְׁלִים הַכֹּל: