רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק יז · פסוק כה
כִּי אַתָּה אֱלֹהַי גָּלִיתָ. פִּתְרוֹן: וַדַּאי נָאֶה לְךָ לְאַמֵּן דְּבָרֶיךָ, כִּי אַתָּה בְּעַצְמְךָ גָּלִיתָ אֹזֶן לִבְנוֹת לִי בַּיִת; כְּדִכְתִיב וָאַגִּיד לְךָ וּבַיִת יִבְנֶה לְּךָ ה׳:
עַל כֵּן מָצָא עַבְדְּךָ לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ. כְּלוֹמַר: אִם לֹא הָיִיתָ בְּעַצְמְךָ אוֹמֵר לִי לְהָבִיא עַל זַרְעִי הַטּוֹבוֹת הָאֵלֶּה, לֹא הָיָה עוֹלֶה עַל דַּעְתִּי לְבַקֵּשׁ, אֲשֶׁר מִי אֲנִי אֲשֶׁר הֲבִיאוֹתַנִי אֲפִלּוּ עַד הֲלוֹם (דברי הימים א יז:טז); אֲבָל הוֹאִיל שֶׁאָמַרְתָּ לְמַעַנְךָ לְהָבִיא לִי כָּל הַטּוֹבוֹת הַלָּלוּ, לְפִיכָךְ אֲנִי מִתְפַּלֵּל שֶׁתְּאַמֵּן אֶת דְּבָרֶיךָ: