רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק יז · פסוק יג
אֲנִי אֶהְיֶה לוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה לִי לְבֵן. וּבִשְׁמוּאֵל (שמואל ב ז:יד) כְּתִיב ״אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהוֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים״, וּפִתְרוֹן: אִם יֶחֱטָא נֶגְדִּי אֲיַסְּרֶנּוּ עַל יָד כְּאָדָם שֶׁמְּיַסֵּר אֶת בְּנוֹ בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים, שֶׁהֵקִים לוֹ לְשָׂטָן אֶת רְזוֹן וְאֶת הֲדַד (מלכים א יא). וְעַל אוֹתוֹ פָּסוּק נוֹפֵל לוֹמַר וְחַסְדִּי לֹא אָסִיר מִמֶּנּוּ כַּאֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵעִם שָׁאוּל שֶׁהָיָה לְפָנֶיךָ, וּכְשֶׁפָּשַׁע לְפָנַי הֶעֱבַרְתִּי הַמְּלוּכָה מִמֶּנּוּ וּמִזַּרְעוֹ; בִּשְׁמוּאֵל (שמואל ב ז:טו) כְּתִיב ״מֵעִם שָׁאוּל״. וּמַה שֶּׁלֹּא נִכְתַּב כָּאן ״אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְגוֹ׳״ (שמואל ב ז:יד), מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ שֶׁל דָּוִד, שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְדַבֵּר בָּזֶה הַסֵּפֶר שׁוּם זִילוּת לְבֵית דָּוִד: