רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק יא · פסוק כב
בֶּן אִישׁ חַיִל. דֻּגְמָא ״בֶּן בְּלִיַּעַל״ (שמואל א כה:יז). וּבִשְׁמוּאֵל (שמואל ב כג:כ) כְּתִיב ״בֶּן אִישׁ חַי״, כִּי כֵן מִנְהַג בְּנֵי הָאָדָם, כְּשֶׁרוֹאִים אָדָם זָרִיז אוֹמְרִים: זֶה כֻּלּוֹ חַי:
אֲרִיאֵל. גִּבּוֹרִים בַּעֲלֵי כֹּחַ אֲרִי, גִּבּוֹר וְגַם אֵל, לְשׁוֹן ״אֵילֵי הָאָרֶץ״ (יחזקאל יז:יג):
רַב פְּעָלִים. פְּעֻלּוֹת שֶׁל גְּבוּרוֹת הַרְבֵּה עָשָׂה:
וְהוּא יָרַד וְהִכָּה אֶת הָאֲרִי בְּתוֹךְ הַבּוֹר בְּיוֹם הַשָּׁלֶג. וְלֹא חָשַׁשׁ מִן הַצִּנָּה וְהַקֹּר; וְיֵשׁ אוֹמְרִים: בְּיוֹם הַשָּׁלֶג. כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ אֵין הָאֲרִי מְסֻכָּן יוֹתֵר מִיּוֹם הַשֶּׁלֶג, כְּשֶׁבָּא אָדָם נֶגְדּוֹ זוֹרֵק הַשֶּׁלֶג בְּרַגְלוֹ בֵּין עֵינֵי הָאָדָם עַד שֶׁלֹּא יָכוֹל לִרְאוֹת, וְהוֹרְגוֹ. וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי כָּךְ עַל זֹאת: