רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק יא · פסוק ה
וַיֹּאמְרוּ יֹשְׁבֵי יְבוּס לְדָוִיד לֹא תָבוֹא הֵנָּה. אֵינוֹ מְפָרֵשׁ כָּאן לָמָּה, וּבִשְׁמוּאֵל מְפָרֵשׁ: ״וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הָעִוְרִים וְהַפִּסְחִים״ (שמואל ב ה:ו). רָאוּ שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַעֲמֹד לִפְנֵי דָוִד, וְנָתְנוּ עִוְרִים וּפִסְחִים לִפְנֵי שַׁעַר הָעִיר, לֵאמֹר: לֹא יָבֹא דָוִד הֵנָּה, כִּי אִם יִלָּחֵם עִם הָעִוְרִים הַלָּלוּ; כִּי יָדְעוּ כִּי בָזוּי הוּא לַמֶּלֶךְ לְהִלָּחֵם עִם הָעִוְרִים, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָשׁוּב וְלֹא יִלָּחֵם עִמָּהֶם. וְדָוִד אָמַר בְּלִבּוֹ: אֱמֶת הוּא כִּי לֹא נָכוֹן וְהָגוּן לִי לְהִלָּחֵם עִם עִוְרִים וְעִם פִּסְחִים, אַךְ כָּל מִי שֶׁיַּכֶּה הַיְבוּסִי, הֵיאַךְ שֶׁיִּגַּע בַּצִּנּוֹר, וְיִמְשְׁכֵם וְיַשְׁלִיכֵם מִשָּׁם אֶת הָעִוְרִים; ״עַל כֵּן יֹאמְרוּ עִוֵּר וּפִסֵּחַ לֹא יָבֹא אֶל הַבָּיִת״ (שמואל ב ה:ח) – אֶל בֵּית דָּוִד, שֶׁיְּהֵא לוֹ גְּנַאי, פֶּן יֹאמְרוּ: עִם אֵלּוּ נִלְחַם דָּוִד: