רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק טז · פסוק לד
הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. זֶה אֵינוֹ סִיּוּם הַמִּזְמוֹר בְּפָסוּק זֶה, אֶלָּא מִזְמוֹר ״הוֹדוּ לַה׳ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ״ (תהלים קה:א); וְגַם אִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ מֵאוֹתוֹ מִזְמוֹר, וְאַף הַמִּזְמוֹר (תהלים קו) הוּא מַתְחִיל בְּפָסוּק זֶה, כִּי הֵיאַךְ נוֹפֵל כָּאן וְאִמְרוּ הוֹשִׁיעֵנוּ וְקַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם, כִּי הֵיכָן גָּלוּ בִּימֵי דָוִד שֶׁאוֹמֵר קַבְּצֵנוּ מִן הַגּוֹיִם?! וְכָךְ סִדֵּר בִּתְהִלִּים הַמִּזְמוֹר: מַתְחִיל ״הוֹדוּ לַה׳ קִרְאוּ בִשְׁמוֹ״ (תהלים קה:א), וְאֵינוֹ מְסַיֵּם כִּי אִם עַד ״בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ׳״ עַד ״אָמֵן הַלְלוּיָהּ״ (תהלים קו:מח), שֶׁהַכֹּל מֵעִנְיָן אֶחָד. וּלְפִי שֶׁהוּא מִזְמוֹר גָּדוֹל, חִלְּקוֹ וּמַתְחִיל: ״הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב״. וְכֵן אִיּוֹב, כְּשֶׁהֻצְרַךְ לְהַאֲרִיךְ הַמַּעֲנֶה קִצְּרוֹ וְחִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם, וְאוֹמֵר ״וַיֹּסֶף אִיּוֹב שְׂאֵת מְשָׁלוֹ״ (איוב כז:א), כִּי בְּשִׁירָה מֵחֲמַת גִּעְגּוּעֵי שִׂמְחָתוֹ לֹא יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ וְחִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם; וְכֵן לְעִנְיַן קִינָה מֵחֲמַת רוֹב צַעֲרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לְהַאֲרִיךְ וְחִלְּקוֹ לִשְׁנַיִם; כִּי גַּם שִׁירָה וְגַם קִינָה כְּאַחַת נֶאֱמָרִים, שֶׁהֲרֵי חַנָּה כְּשֶׁבָּאָה לְהִתְפַּלֵּל בָּעֲזָרָה חֲשָׁבָהּ עֵלִי לְשִׁכּוֹרָה, שֶׁהָיָה סָבוּר שֶׁמֵחֲמַת יַיִן עָשְׂתָה (שמואל א א:יג), וְהִיא אָמְרָה: ״וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וְגוֹ׳ כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי״ (שמואל א א:טו-טז) – מִכְּלָל שֶׁבְּעִנְיָן אֶחָד שִׁכּוֹר וְצַעַר הֵם מִתְנַהֲגִים: