רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק טז · פסוק ל
חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט. מֶלֶךְ, כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁדּוֹאֲגִים וִירֵאִים מִמֶּנּוּ, אָז הוּא מֵטִיל עֲלֵיהֶם יוֹתֵר אֵימָה, וְהֵם דּוֹאֲגִים מִמֶּנּוּ יוֹתֵר, שֶׁלֹּא יַחֲרִיב כָּל בָּתֵּיהֶם; וּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כֵּן: כְּשֶׁהָעוֹלָם יְרֵאִים מִמֶּנּוּ, אָז תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט – שֶׁהוּא עוֹשֶׂה נְקָמָה, וְהַיְשָׁרִים מִתְקַיְּמִים וְהָאָרֶץ מִתְקַיֶּמֶת וְאֵינָהּ מִתְמוֹטֶטֶת; לָכֵן חִילוּ מִלְּפָנָיו כָּל הָאָרֶץ, אַךְ אַל תִּדְאֲגוּ, כִּי לֹא יָבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּי אִם לְתַקֵּן הָעוֹלָם, לְיַשְּׁבוֹ; אֲבָל כְּשֶׁאֵין הַבְּרִיּוֹת דּוֹאֲגִים מִמֶּנּוּ וְחוֹטְאִים, אָז יְהַפְּכֵם וִיאַבְּדֵם: