רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק טו · פסוק כז
וְדָוִיד מְכֻרְבָּל. כְּמוֹ בְּדָנִיֵּאל ״בְּכַרְבְּלָתְהוֹן״ (דניאל ג:כא), דֻּגְמָא: כַּרְבַּלְתָּא דְּתַרְנְגוֹלָא (ברכות ז.):
וְכָל הַלְוִיִּם. כְּמוֹ כֵן מְכֻרְבָּלִים בִּמְעִיל בּוּץ; וּלְפִי שֶׁהָיָה דָּוִד מְשׁוֹרֵר כְּמוֹ לְוִיִּם, לָבַשׁ גַּם הוּא לְבוּשֵׁיהֶם שֶׁלָּבְשׁוּ גַּם הֵם. וּרְאָיָה לְהַבְדִּיל, כָּךְ הָיָה מִנְהַג מְלָכִים וְשָׂרִים שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁאוֹכְלִים עִם כֹּהֲנֵיהֶם כְּחֻקָּם, הָיוּ לוֹבְשִׁים לְבוּשֵׁי כֹּהֲנֵיהֶם:
וְעַל דָּוִיד אֵפוֹד בָּד. כְּאוֹתוֹ אֵפוֹד שֶׁל אַהֲרֹן (שמות כח:ד), שֶׁהָיָה כְּמִין שְׁנֵי לְבָדִין, אֶחָד לְפָנִים וְאֶחָד לְאָחוֹר, וּמַגִּיעַ עַד מָתְנָיו, וְהָיָה הָאֵזוֹר אָרוּג מִמֶּנּוּ וְחָגְרוֹ בּוֹ: