רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק טו · פסוק כב
וּכְנַנְיָהוּ שַׂר הַלְוִיִּם בְּמַשָּׂא. בַּמֶּה הָיָה שַׂר? בְּמַשָּׂא. בְּנָשְׂאוּת הַשִּׁיר:
יָסֹר בַּמַּשָּׂא. מְיַסֵּר וּמוֹכִיחַ אוֹתָם עַל הַמַּשָּׂא בְּנִגּוּן נְעִימוֹת שִׁיר, אִם לְהָרִים קוֹל אִם לְהַשְׁפִּיל:
כִּי מֵבִין הוּא. בְּמַשָּׂא, בִּנְשִׂיאוּת הַנִּגּוּן. וְלָשׁוֹן מֵבִין נוֹפֵל עַל לִמּוּד הַשִּׁיר, וְדֻגְמָא: ״וַיְהִי מִסְפָּרָם עִם אֲחֵיהֶם מְלֻמְּדֵי שִׁיר לַה׳ כָּל הַמֵּבִין וְגוֹמֵר״ (דברי הימים א כה:ז), וְכָתוּב ״וַיַּפִּילוּ גּוֹרָלוֹת וְגוֹ׳ מֵבִין עִם תַּלְמִיד״ (דברי הימים א כה:ח):