רש"י על דברי הימים א· רש״י
פרק ז · פסוק לא
הוּא אֲבִי בִרְזָיִת. שַׂר אוֹתָהּ הָעִיר. וּבִבְרֵאשִׁית רַבָּה (בראשית רבה עא:י): רַבִּי לֵוִי וְרַבִּי סִימוֹן. רַבִּי לֵוִי אוֹמֵר: שֶׁהָיוּ בְּנוֹתָיו נָאוֹת וּנְשׂוּאוֹת לְכֹהֲנִים שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן זַיִת; רַבִּי סִימוֹן אוֹמֵר: שֶׁהָיוּ בְּנוֹתָיו נָאוֹת וּנְשׂוּאוֹת לִמְלָכִים שֶׁנִּמְשְׁחוּ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. וּלְפִי שֶׁהָיוּ לָהֶם שֶׁמֶן הַרְבֵּה הָיוּ מוֹשְׁחִין בּוֹ, לְכָךְ הָיוּ נָאוֹת, דְּהָא בְּאָשֵׁר כְּתִיב ״וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ״ (דברים לג:כד); וְאָמַר רַבִּי חֲנַנְיָה (חולין כד:): חַמִּין וְשֶׁמֶן שֶׁסָּכַתְנִי אִמִּי הֶחֱזִירוּנִי לְנַעֲרוּתִי: